בירור בדין אשת אח שלהב"ע הסוגיא
5
בדין אשת אח שלהב"ע
בדין אשת אח שלהב"ע נדרש לעמוד
על מס' נקודות: א. מדוע הותר
איסור אשת אח וכיצד. דעת תוס'
ודעת הרמב"ן ובביאור מח'. ב.
הטעם שאין איסור אשת אח בכל ב'
נפילות. ג. מדוע באשת אח שלהב"ע
צריך להגיע לגדר 'נאסרה' ותיפו"ל
שהיא אשת אח דראשון. ד. בביאור
דין נאסרה.
א. אי' במתני' דט"ו נשים פוטרות
צרותיהן וכו' מן היבום וכו' ואשת
אח שלהב"ע. ומבואר בגמ' הטעם
שלא נאמר יבום במקום ערוה משום
דלא אתי עשה ודחי ל"ת שיש בו
כרת. והקשו תוס' )ג:( דאמאי לא
נילף מזה שהתורה התירה אשת אח
שזה ל"ת שיש בו כרת ליבום. ותירצו
וז"ל. דשאני אשת אח דמצוותו בכך
ואי אפשר בענין אחר לקיים מצות
יבום וכו' עכ"ל. ולא ביארו הטעם
שלא ילפי' אלא רק דמזה שהתורה
התירה כאן א"א למילף לכל מקום
דהכא זה העשה לעבור על האיסור.
אמנם ברמב"ן בתורת האדם )הביאו
ר' אלחנן סי' ט' אות ב'( כתב וז"ל.
אלא עשה דיבמה לגבי לאו דאשת
אח לא מיקרי דיחוי דהא ליתיה אלא
בהכי, וערות אשת אחיך לא תגלה
אלא במקום שאין יבום וכו'. דהא לא
מצי ליבם אלא בהכי עכ"ל. מבואר
בדבריו ז"ל שאין ללמוד מיבום דכיון
דליתא לעשה אלא בהכי לא הוי
דיחוי אלא הותרה וא"א ללמוד
מהותרה לדחויה )ויתבאר שיטתם
באריכות אי"ה באות ג'(.
ב. אי' במתני' א' מט"ו נשים אסורות
זה אשת אח שלהב"ע. ומדלא נקטה
המשנה אשת אח בנפילה שניה
בירור בדין אשת אח שלהב"ע הסוגיא
6
דהויא אשת אח דראשון, ואסורה
משום שאינו מיבם כעת את הראשון,
חזי' שבכל נפילה שניה לא הויא
אשת אח. וצ"ב מדוע והלא אין
מצוותו בכך.
ובפשטות היה נראה לבאר בהשקפה
ראשונה דכיון ששמעון יבם את
ראובן והמטרה היתה להקים לאחיו
שם ומטרה זו לא הושגה שהרי לא
נולד לו בנים, לכך כשמת שמעון יש
ללוי חובה ליבמו הן מצד חיוב
היבום של שמעון, והן מצד חיוב
היבום כלפי ראובן וכשמיבם את
שמעון בעצם מיבם גם את ראובן.
אמנם זה אינו שכן מצות יבום כלתה
ברגע היבום של שמעון ואף אם
גירש מיד קיים ייבום, וכמו שמבואר
בתוס' לקמן )ה:(.
ולכך מבאר החזו"א דכשראובן מת
ונהיתה זיקה לשמעון, זיקה זו היא
המשך האישות של ראובן וכאשר
מיבם את היבמה ויוצר אישות -
אישות זו היא המשך וחיזוק לזיקה
ולא שהזיקה נגמרה ברגע היבום,
וממילא כשמת שמעון לוי צריך ליבם
גם את האישות של ראובן שחייתה
אצל שמעון.
ג. בביאור פטור אשת אח שלהב"ע
כתב רש"י דמשמת ראובן נאסרה על
לוי איסור עולם כאשת אח שיש לה
בנים. ומדכתב משמת ראובן חזי'
שאין זה מדין איסור אשת אח
הפשוט שחל כבר בחיי ראובן אלא
מדין אחר, דין 'נאסרה'. וצ"ע דלכאו'
כיון שנולד לוי אחר מיתת ראובן אין
לו חיוב ליבמו ולא שייך חידוש
החזו"א בכה"ג וקם ליה באשת אח
ומדוע הוצרך רש"י לדין נאסרה.
ומבאר ר' נחום דכבר נתבאר שלפי
הרמב"ן במקום יבום לא נאמר איסור
בירור בדין אשת אח שלהב"ע הסוגיא
7
אשת אח שכן הותרה ואם במקום
יבום לא נאמר אשת אח יתכן שגם
אשת אח של אחר הותרה, דאחרי
שאמרה התורה שבגלל שא"א באופן
אחר הותר האיסור הותר כל איסור -
אשת אח.
אמנם כל זה שייך לפי הרמב"ן, אך
לפי תוס' שכתבו משום דמצוותו
בכך ודיחוי הוא אם כן כל מה
שהאיסור נדחה מחמת העשה זה רק
באופן היחיד שאפשר לקיים יבום,
אך אם אין מצוותו בכך לא נדחה
האיסור. ולומד ר' נחום שרש"י למד
כהרמב"ן.)אמנם שמעתי מא' מבני
החבורה )הבה"ח ד.ו. ני"ו( דיש קצת
מקום לבאר את דברי ר' נחום גם לפי
תוס', דתוס' לא כתבו את מצותו
בכך כדבר ערטילאי נטול טעם אלא
שמצוותו בכך רק מראה שאיסור
אשת אח נדחה מפני יבום משום
שזה ל"ת קטן יחסית למצות יבום
וא"כ ידחה גם אשת אח דראובן.
ויל"ע.( כך יוצא בפשטות שלפי תוס'
א"א לבאר את רש"י באופן זה.
אכן בעצם דברי תוס' שהוי דיחוי
ולא הותרה יש תמיהה רבתי שלקמן
לה: הקשו לר"ל דביאת מעוברת לא
שמה ביאה אמאי פטור מקרבן והא
לא יבם. ותי' דמידי דהוי אקטן שבא
על הגדולה דאי' במשנה )לקמן קיא.(
דתגדלנו אך לא עבר איסור. סתמו
ולא פירשו מדוע. ולכאו' הדברים
מוקשים ביותר שכן בשלמא
כשמקיים מצות יבום נדחה האיסור
אך כשלא קיים מצוה מדוע לא
יתחייב קרבן. ויש לבאר ע"פ
הרמב"ן דהותרה שבמקום יבום לא
נאמר איסור אשת אח, וא"כ גם אם
כעת לא מקיים מצוה מ"מ האיסור
לא נאמר באופן שבהמשך יקיים
בירור בדין אשת אח שלהב"ע הסוגיא
8
מצות יבום. אך אם זה דיחוי כמו
שביאר תוס' לכאו' אין לדבר הסבר
שהרי רק כשמקיים למעשה מצוה יש
דיחוי, ולא כשלא מקיים.
והמוכרח מזה שגם לפי תוס' האיסור
הותר מכח דיחוי שאחר שהעשה
דוחה ל"ת הותר הלאו. ובביאור
הדבר ביאר מורינו רה"י הגר"צ
פרצוביץ שליט"א דהדיחוי הוא
בשעת נפילה אך אחר שנפלה לפניו
ליבום יש הותרה. אמנם שונה תוס'
מהרמב"ן דאיסור שאין מצוותו בכך
לא יותר לפי תוס'. ואם כן צ"ל
שרש"י למד כהרמב"ן שהותרה ולכך
צריך להגיע לנאסרה ולכ"כ דמשמת
ראובן נאסרה וכו' כאשת אח שיש
לה בנים.
אמנם דברי ר' נחום נסתרים מדברי
רש"י לקמן שהגמ' מבארת את מח'
רבנן ור"ש אם יש נאסרה כשלא
היתה שעת נפילה ואי' שם דלרבנן
נאסרת בין מת ראובן נולד לוי יבם
שמעון, שהיתה שעת נפילה ונאסרה
ובין מת יבם ונולד ולר"ש במת יבם
ונולד אין איסור לפי שאין שעת
נפילה, והקשתה הגמ' )לקמן כ.(
דלר"ש איסור אשת אח להיכן אזל
ותי' דהוא איסור שיש לו היתר.
ופרש"י דבלא נאסרה אין איסור
אשת אח של ראובן על לוי כשמיבם
את שמעון וז"ל. שכשמת ראובן בלא
בנים פקע איסורו לגבי שני ונשאה,
והשלישי מכח שני בא. עכ"ל. מבואר
מדבריו שכיון שלשמעון הותר איסור
אשת אח ומשום שהיה לו מצות יבום
גם ללוי הותר האיסור לפי שמיבם
את שמעון ונכנס במקומו.
ולפני שניגש לבאר סברא זו חזי'
ברש"י שהסברא באשת אח שלהב"ע
בירור בדין אשת אח שלהב"ע הסוגיא
9
שאין איסור אשת אח אינה משום
הותרה דהרמב"ן כדברי ר' נחום אלא
סברא אחרת. )ראוי לציין שהרש"ש
ביאר בגמ' שם כדברי ר' נחום אך
ברש"י חזי' לא כך. ומוכרח לבאר
שאין איסור אשת אח משום שלישי
מכח שני הוא בא. ואין לבאר משום
שהוא כביכול 'נכנס לנעליים שלו' פי'
שבא במקומו, שכן בתו של לוי
שהותרה לשמעון לא תותר ללוי.
אלא כמ"ש רש"י שכיון שלשמעון
האיסור פקע, היתר זה עובר ללוי.
וצ"ב. )אמנם הקשה א' מבני החבורה
)הבה"ח א.ח. ני"ו( בשכל ישר, שכל
דברי רש"י שייכים לפי תוס'
שהאיסור דחוי ואם לשמעון נפקע
האיסור אפשר להעביר את ההיתר
ללוי אך אם כדברי הרמב"ן
שלראשון לא נאמר איסור אשת אח
כלל א"כ כיצד אפשר להעביר את
ההיתר ללוי, והרי ללוי כן נאמר
האיסור, ואיך אפשר ללמדו ולהעביר
את ההיתר משמעון. וצ"ע.( ע"כ
ביארנו הטעם שאין איסור אשת אח
הפשוט. עכ"פ שומה עלינו לבאר את
דין נאסרה.
ד. כתב רש"י דמשמת ראובן נאסרה
על לוי איסור עולם. ומקור הדברים
זה במשנה לקמן לב. שני אחים
נשואים ב' אחיות ומת אחד מהם
ואח"כ מתה אשתו של שני הרי זו
אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה
עליו שעה אחת. ובגמ' ל. אר"י א"ר
כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת
נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא
כאשת אח שיש לה בנים.
ובביאור המשנה שם יש לבאר בב'
אופנים. הדרך הא'. שכיון שבשעת
נפילה היתה אסורה עליו א"כ פקעה
מצות יבום ומצות יבום לא נאמרה
בירור בדין אשת אח שלהב"ע הסוגיא
10
בכה"ג שהיתה אסורה עליו בתחילה
דכיון שלא נפלה ליבום בתחילה שוב
לא חוזרת ונופלת לפניו. ובפשטות
כן משמע מהפס' יבמה יבא עליה
בשעת נפילה, ואם לא אין יבמה יבא
עליה דהיינו אין מצוה לפי שאינה
חוזרת ונופלת.
אכן לפי ביאור זה יתבאר אמנם
המשנה בדף לב. דשתי אחיות דלא
חל עליו חיוב יבום בתחילה ולכן לא
חייב יבום אח"כ. אך יש משנה
נוספת של נאסרה )לקמן ל.( שלושה
אחים שניים מהם נשואים ב' אחיות
ואחד נשוי נכרית מת אחד מהבעלי
אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו
ומתה אשתו של שני ואח"כ מת נשוי
נכרית ה"ז אסורה עליו עולמית
הואיל ונאסרה עליו שעה אחת. ושם
לא שייך הטעם הנ"ל שכן היה נפילה
שמחייבת יבום הנפילה של שמעון. -
ולכך צריך לבאר כהדרך הב', וביארו
ר' נחום )בקונטרס התבונה הנדפס
בשנחאי( שכשהתורה התירה אשת
אח ליבום כתוב כאן שהאיסור אשת
אח זה איסור שיש לו היתר שהרי
בסופו אתי ליבום אך איסור שאין לו
היתר לא הותר. וממילא באשת אח
שלהב"ע במקרה הפשוט של מת
נולד ויבם ברגע שמת ראובן בלא
בנים נאסרה על לוי איסור עולם
שהרי בנפילה זו לא התירתה התורה
ליבום לפי שלא היה בעולמו, ואז חל
עליה איסור שאין לו היתר אף אם
יהיה נפילה שניה, שכבר נהפך
לאיסור עולם. והיינו ודאי שאין
הכוונה שיש ב' איסורי אשת אח
איסור אשת אח שיש לו היתר
ואיסור אשת אח שאין לו היתר, שזה
הותר ליבום וזה לא הותר ליבום
דהרי לא נאמרו ב' פרשות אשת אח,
בירור בדין אשת אח שלהב"ע הסוגיא
11
אלא הכונה שכמו שבכל איסור
נאמרו בו פרטי דינים גם באיסור
אשת אח נאמרו פרטי דינים שכאשר
תהא נפילה ליבום יותר ואם תהיה
אסורה רגע אחד ליבום אסורה
לעולם, גם בנפילה שניה. וזה מה
שתי' הגמ' בדף כ. לחלק בין נאסרה
דאחות אשתו שמתה אחותה
שאסורה עולמית משום שנאסרה
שעה אחת לבין אשת אח שלהב"ע
אליבא דר"ש, האי איסורא דלית ליה
היתרא האי איסורא דאית ליה
היתירא. )רק שדברי ר' נחום הם גם
לרמב"ן.(
כך הדברים בפשטות. אמנם יש להק'
דמה שלא הותרה בנפילה ראשונה
זה משום שלא היה מצוה לפי
שלהב"ע או שהיתה ערוה ומדוע זה
הופך את האיסור אשת אח לאיסור
עולם, והרי זה איסור אשת אח שלא
הותר מסיבה אחרת.
ומה שנראה לבאר בזה דאינו סיבה
אלא סימן. ונבאר. באיסור אשת אח
נאמר שכשיהיה סיבה ליבום )למרות
שאין מצוה ואין נפילה( דהינו שאשת
אח תמות בלא בנים תותר אשת
האח, ואם לא יהיה היתר אסורה
איסור עולם. אך מה שכשתותר ע"י
יבום תהא מותרת אין זה בגלל
המצוה אלא זה סימן שהאיסור היה
איסור שיש לו היתר וברגע שחזי'
שיש סיבה ליבום ומכל סיבה שהיא
למעשה אסורה ביבום בין משום
שהויא אאשלב"ע ובין משום
שנאסרה עליו משום ערוה אחרת
למעשה איסור אשת אח לא הותר,
ולכך אסורה עולמית דהתברר שזה
איסור שלא הותר. ונמצא שבכל
יבום רגיל יש ב' חלקים. החלק הא'
בירור בדין אשת אח שלהב"ע הסוגיא
12
שחזי' שהאשת אח הותר ליבום שכן
יש סיבה ליבום ואין ערוה
שמפריעה. והחלק הב' שהמצוה
דוחה את האשת אח הזה שאינו
איסור עולם.
ושוב עלה בליבי אחר ששחתי
וסידרתי הדברים קמיה החברותא
)הבה"ח י.ג. ני"ו( דלכאו' אי"צ להגיע
לכל זה דמכיון שנאסרה שעה אחת
זה איסור אשת אח שלא הותר משום
שאיסור שהיה לו סיבה לא לחול
שהרי היה סיבה ליבום, ובכ"א לא
הותר, בכזה איסור פשוט לא שייך
לומר ששלישי במקום שני הוא בא
שזה שייך לומר רק על איסור אשת
אח שיש לו היתר אך בכזה איסור
שאין לו היתר שעה אחת לא נאמר
שלישי במקום ב' הוא בא. ונמצא
לפי"ז שנאסרה אינו דין של איסור
שחל לעתיד אלא דין אשת אח שלא
יתירנו מצות יבום כיון שלא מיבם
את ראובן, רק שלא נאמר שלישי
מכח ב' הוא בא, בא דין 'נאסרה'
ומחלק שהאיסור שהותר לשמעון
היה איסור שיש לו היתר והאיסור
שאנו רוצים להתיר ללוי אין לו היתר
ולא יותר עולמית.
העולה בידינו: א. הטעם שא"א
ללמוד מאשת אח שהותרה ביבום
לכל ל"ת שיש בו כרת שידחה מפני
העשה, לתוס' בפשיטות משום
דשאני הכא דמצוותו בכך. להרמב"ן
דהותרה ולא נאמר איסור כלל. ומכח
ההכרח צ"ל שתוס' מודה לרמב"ן,
רק שבמקום יבום יש דיחוי של הלאו
שמתירו לגמרי, דלא כהרמב"ן שלא
נאמר הלאו כלל.
ב. בכל ב' נפילות אין איסור אשת
אח של הראשון כלפי השלישי כדברי
בירור בדין אשת אח שלהב"ע הסוגיא
13
החזו"א שאישות ראובן ממשיכה
לזיקה ושמעון כונס את הזיקה
ומחזקה לאישות גמורה ובמיתת
שמעון נופלת ליבום גם מכח ראובן.
ג'. הטעם שאין איסור אשת אח
באאשלב"ע בלא נאסרה. א. ביאור ר'
נחום ע"פ הרמב"ן שהותרה וא"כ
הותר גם איסור אשת אח של אחר.
ב. לפי תוס' אם נבאר בגדר מצותו
בכך שהלא תעשה מתגמד מול
היבום, ולכך נדחה גם ל"ת של אשת
אח אחר למרות שאין מצוות בכך. ג.
ביאור רש"י לקמן כ. בשלישי מכח
שני הוא בא וכמו שלשני פקע
האיסור אנו מעבירים את ההיתר
ללוי.
ד. בביאור נאסרה יש לבאר שזה דין
באשת אח ולא במצות יבום וכל
אשת אח שהותרה הותרה רק משום
שהוא איסור שיש לו היתר ואינו
איסור עולם, דהיינו שכיון שיבוא
יבום ויפטרנו או ידחנו לל"ת אין
הל"ת איסור עולם אך כיון שכאן יש
סיבה ליבום שהרי מת בלא בנים,
ובכ"א אסור ליבם א"כ הוי איסור
שאין לו היתר, ואיסור אשת אח
גמור לא פקע גם בנפילה שניה.
