הקדמה
תהילות לא-ל עליון. קצר המצע מלהציע, יכלה הנייר ולא אוכל לכלוא תחילת
התהילה. ששמני מיושבי בית המדרש, זיכני לגדול באוהלה של תורה ולבקר
בהיכלו. ובפרט להוציא מן הכח מה שנתחדש בזמן חורף ע"ח בהאי מסכתא,
מסכת יבמות.
מסכתין אינה עוד מסכת. אינה מורכבת מחלקים שונים. השלם הוא סך חלקיו. כל
הנחלים זורמים אל אותו ים, מים שאין להם סוף. מסכת יבמות על סוגיותיה הינם
קומה ע"ג קומה עד לבנין השלם, דין אשת אח בפרטיו.
עבודתינו המרכזית הייתה להתמקד בנקודה שעליה סובב הבנין כולו, בשימת
דגש על העיקר תוך התעלמות, פעמים מוחלטת, מן הפחות עיקר. בתקווה שיביא
תועלת לצמאים לדבר.
במכיל' דעשה דוחה מק' האחרונים מ"ש יבום בערוה דעליה ממצה בטבל. ויעוי'
במקומו מה שהארכנו בזה בס"ד. עכ"פ בנוב"י כתב דבמצה בטבל התורה לא
אוסרת לאכול מצה זו אלא שבמקרה המצה שמתאפשרת כעת לאכילה היא זו
שאסורה משום טבל. משא"כ ביבמה שהתורה אומרת שהיא ערווה ביבום לא נא'
פרשת יבום בכה"ג.
אך כ"ז ית' על מצוות יבום, שלא נאמרה כלל בכה"ג שהיבמה ערווה. אך אינו מת'
על חייבי לאוין ועשה שלא מתיבמת, ושם אינו פטור מדיני היבום אלא משום
סיבה צדדית שרביץ עליה איסור וא"כ נהי שאסורה לו אך מ"מ מדוע בעלו לא קנו
הרי למרות שעשה איסור, למעשה קיים מצווה, מצוות יבום.
התשובה היא שכתוב כאן יסוד. בספר חוקים יבש אפשר לומר שאמנם על חוק זה
עבר אך חוק אחר קיים.
אך תורה אינה ספר חוקים!!!
יש כאן מצַוֶה ויש כאן מצוּוֶה. המטרה היא לא לקיים את ספר החוקים אלא לקיים
את רצון הוי'. ואם בהל' עשה דוחה אומר לך השו"ע שעשה דיבום לא דוחה
בירור הקדמה הסוגיא
2
חיילו"ע אזי רצון ה' הוא שלא תעשה מצווה זו, ואם יבוא עליה יתחייב כרת כדין
אשת אח.
בספר חוקים גם אם החוק מסורבל וקשה ליישום אתה מוכרח לשמור עליו כי זה
מה שהחוק מחייב. יהיה מה שיהיה. אבל תורה?? אם 'הירדוף' קצת משרט לא
בזה דיברה תורה!! דרכיה דרכי נועם!!
ומדוע, אולי זה מה שצריך לקחת בד' המינים. אך לא. זו מערכת של ֶ מצַוה ומצוּ ֶוה.
יש כאן מישהו שדואג לך ומטרתו אינה להכאיב לך ח"ו בשביל שתקיים חוקיו
אלא הפוך. רצה קב"ה לזכות וכו'. המטרה אינה שהחוק ישמר אלא לזכך את
הבריות בקיומן.
זאת אנו צריכים לשנן ולחוש. שאנו מתעסקים עם מישהו. לא עם קלסר חוקים.
ולא סתם מישהו. מישהו שרצה לזכות את ישראל. הוא היחיד שיודע שבשביל
התענוג האמיתי אנו מוכרחים לקיים את ציוויו, לללמוד את דברו ולשמור
מצוותיו, וע"י שנעבדהו כראוי נזכה לידבק בו ית"ש.
אנו מבקשים בברכות התורה ונהיה כולנו יודעי שמך. ביהמ"ק חרב ע"ז שלא למדו
נכון את סוגיית ברכה"ת, ע"ז שלא הבינו מה הפשט 'יודעי' שמך. פרש"י עה"פ
'והאדם ידע את חווה' דהיינו ל' חיבור. התורה זה הקשר החזק והאלים ביותר עם
בורא עולם. ובתנאי שנדע עם מי אנו מתעסקים. שנחיה את הקב"ה. נלמד כי אנו
רוצים לעשות רצונו ונקיים מצוות כי חפצים אנו לקיים דברו. לא בגלל שכתוב
בתורה שכך צריך לעשות, כספר חוקים קר.
לחיות את הקב"ה.
רק כאשר 'דעו כי ה' האלוקים' יתכן 'עבדו את ה' בשמחה'.
בהזדמנות זו, כשרק ניתנת לי ההזדמנות, אשמח להתכבד בלהודות. להודות לאבי
מו' שיחי' לאוי"ט ואמי מו' שתחי' לאוי"ט. אלו שגידלוני ורוממוני, אלו שכל
חיייהם, פעמים אף במסירות נפש של ממש, חיים על קידוש ה'. חיים ומוסרים
נפש, לא מתגבורת אונים ורב כח. גם, ולא רק. מוסרים נפש על 'ואני קרבת א' לי
בירור הקדמה הסוגיא
3
טוב'. להקריב בשביל קירבה כזו זה לא הקרבה. הקרבה פירושה להתמסר בשביל
מישהו שאתה לא מכיר. לא זו עבודת ה' שאותו ית"ש הם 'חיים'. ברמ"ח ושס"ה.
בכל צעד. עם כל הגישמעאק. אודה להם על הדרך אותה הנחילו, על אותה דרך
שדרכיה דרכי נועם, וגם נתיבותיה -הדרכים העקלקלות והמסובכות יותר- שלום,
שלווה ובטח.
מוכרח אני להודות לרבני הישיבה שליט"א המשקיעים כל אונם כוחם ומרצם
לגדלינו ולרוממנו, ובראשם האיש על העדה מורינו רה"י הג"ר נועם אלון שליט"א
שמסירותו להרבצת תורה ולהעמדתה היא היא עצם קיומינו.
תודה מיוחדת אגיש קמיה מורינו הג"ר אברהם סגל שליט"א אשר שיעוריו
העמוקים, בבהירותם, הם אלו שהיוו אבני דרך בלימוד שמעתתא זו.
מנחת תודה למו"ר מורנו רה"י הג"ר צבי פרצוביץ' שליט"א אשר פיו כמעיין
המתגבר ומשקיע כל כוחותיו למען השקות העדרים ממימיו, מי המעיין, והכל
בתחושת יותר משהעגל רוצה לינק וכו'. כמו"כ אודה לו על האפשרות להטרידו
בד"ת בכל שעות היממה. גם ברוך יהי'.
הכרת הטוב מחויבת המציאות למנחיל תורת הסדר והבהירות מו"ר הג"ר אפרים
רוב שליט"א אשר את דרכו סלל בפנינו במסירות למען במסילה נעלה, דרך
הישרות.
כמו"כ אודה לידידי, אחי ורעי בני החבורה שיחי' על תרומתם הנכבדה בהתעלותי
האישית. אם זה בשטייגען, לגדול בכזו אוירה, ואם במידות טובות, לחיות בכזה
אקלים. כה יתן ה' וכה יוסיף שיזכו לעבוד את בוראינו בשמחה ולראות ברכה
במעשה ידיהם.
רק תפילה אשא שאזכה ללמוד תדיר בהתמדה, מתוך יישוב והרחבת הדעת, בלי
טרדות ומתוך שמחה, ובתפילה שנזכה ונהיה כולנו 'יודעי' שמך.
ויה"ר שנזכה בקרוב לחזות ב'ומלאה הארץ 'דעה' את ה''.
המחבר.
